הפרשה פותחת במילים:"וידבר ה' אל-משה לאמור:
צו את-אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על- המזבח.."
השאלות הן:
א] מהם שבעת ימי המילואים המתוארים בפרשה ?
ב] מה המשמעות של המילה :"צו"?
ג] מדוע הכוהנים נצטוו לאכול את קורבן המילואים בפתח אוהל מועד [ויקרא ח,ל"א]?
התשובה לשאלה א]
שבעת ימי המילואים - היו שבעה ימים בהם נערכה חנוכת העבודות באוהל מועד,הכוהנים הוקדשו לפי ההוראות שניתנו למשה עוד לפני הקמת המשכן[כפי שמסופר בחומש שמות כ"ט].
וכל עדת ישראל נקהלו מול אוהל מועד כדי לחזות בטקס החגיגי והמרגש של הקדשת אהרון ובניו לכוהנים לעבודתם במשכן.
רק אחרי שבעת ימי המילואים הוקרבו קורבנות להתחלת שרותם בקודש של הכוהנים.
התשובה לשאלה ב]
רש"י: מצטט את דברי תורת- כוהנים:
"אין צו אלא לשון זירוז, מיד,ולדורות.אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס".
לפי המלבי"ם: צו הכוונה שלושה מובנים:
א] זירוז.
ב]מייד.
ג]לדורות.
ובהמשך הוא מביא הסבר,או דוגמא לכל מובן.
א] דוגמא לזירוז:"ויצו יוסף לאשר על ביתו מלא אמתחות האנשים אוכל"- כאן ה"צו" בא לזרז את אשר על ביתו,
ועוד דוגמא:"ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות... ויצו פרעה לכל עמו"- למיילדות אמר פרעה,אך לעמו ציווה למלא את צוויו.
ב] מייד- הסבר למהירות הפעולה בזמן מוגבל.-על כך אמר רבי אברהם סופר בספר:
"מקנה אברהם"-
בחלוקת הפעלים:"ואחריו הציווי המורה על העשות העניין מייד,ואחריו העתיד"- הציווי הוא על פעולה מהירה בזמן מוגבל, לעומת זאת, העתיד מראה על זמן בלתי מוגבל.
ג] לדורות: הכוונה לרציפות הפעולה וההמשך לדורות.
בנוגע להסבר של רבי שמעון האומר שיש צורך לזרז במקום שיש חסרון כיס,
שואל הרמב"ן : אם הציווי אל הכוהנים, איזה חסרון כיס יש לכוהנים, והרי הם אינם צריכים לקנות את הקורבנות, הרי אם התורה הייתה פונה בהוראה זו לבני ישראל לקנות את הקורבנות ?הדבר ברור מהו עניין חסרון הכיס ברכישת הבהמות לצורך הקורבן,אבל
איזה חסרון כיס יש כאן לכוהנים ?
על כך תשובה ב"שפת חכמים": כיוון שאין הכוהנים נהנים מן העולה,אלא מעור העולה וגם רק כאשר היא נלקחת על ידי הכהן המקריב,זה נחשב לחסרון כיס.
בספר:" קהילות יצחק" ישנה תשובה יפה לשאלה זו:
במסכת מנחות [קי, א] נאמר:" מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת החטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
וכן דרשו במד"ר בפרשתנו [פ"ז] עה"פ זאת תורת העולה:"כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה,אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבין אותן"
והרמב"ם בספר מורה נבוכים כותב: כי מטרת הקרבת הקורבנות:כדי לעקור מעם ישראל את עבודת האלילים שהרי שור וכבש- נחשבים לאלילים בקרב הגויים. ועל ידי שחיטת הקורבן והקרבתו- מוכח כי ה' הוא היחידי שברא את העולם וגם שולט עליו.
מכאן המסקנה שאחרי שנחרב בית המקדש, יש לעסוק בשני אלמנטים:
1] התועלת המיידית:להשריש את האמונה בקב"ה ולהתרחק מעבודה זרה.
2]התועלת לדורות: לאחר חורבן המקדש -על ידי שהיהודי לומד את תורת הקורבנות- זה נחשב כאילו הוא הקריב ממש קורבנות.
והרי ידוע שהכוהנים היו מדריכים את העם,כמו שנאמר:"יורו משפטיך ליעקב..."
[דברים ל"ג,י]
על ידי שהם מסבירים לעם כיצד לנהוג על פי התורה,ממילא לא יצטרכו קורבנות כי העם לא יחטא ,בכך תתערער פרנסתם של הכוהנים,אז ישנו חשש שהכוהנים לא ירצו ללמד את בני ישראל מפני שנוצר העניין של חיסרון כיס.לכן היה צורך במילה:"צו"
לשון זירוז..
משום כך-התורה באה לזרז את הכוהנים שימשיכו ללמד תורה את העם.
התשובה לשאלה ג]
הכוהנים נצטוו לאכול מקורבן המילואים בפתח אוהל מועד- כדי שלא יתרחקו,שמא יטמאו.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי הכוהנים היו עושים את מלאכתם במסירות נפש, אך היות והיה חשש לחסרון כיס,היה צורך לפנות אליהם בצווי -כדי לזרזם לעשות את מלאכתם ללא חשש לפרנסתם.
מכאן ניתן להבין , עד כמה חשוב ללמוד את נושא הקורבנות וגם להגיד את פרקי הקורבנות בתפילה- שמטרתם להשריש את האמונה בבורא עולם וכמובן לכפר על עוונות.
מי ייתן ונזכה בכלל ובפרט- לחזות בהשבת בית הבחירה במהרה בימינו ולראות במו עינינו את הכוהנים בעבודתם כבימים ימימה.אמן ואמן.
עבודת הכוהנים/ שיר מאת: אהובה קליין©
זכות נפלה בחלקם
כתר כהונה לראשם
אחריותם כים רחב ידיים
נאמנות ברוכה כטל השמים.
המה כגשר איתן
בין אלוקים לעם
בפיהם ברכה משולשת
הלב והנשמה מרגשת.
כסלע נחושים לקיים הכתובים
כאיילים ימהרו אחר ציוויים
למתנות כהונה זוכים
חלקי קורבנות סועדים.
באין מקדש בימינו
נתלכד כאחים בתפילותינו
למען המקדש יבנה ויכונן
ויחדיו נחזה בעבודת הכוהן.
הערה: השיר בהשראת פרשת צו [חומש ויקרא.]
